"כולם רוצים להיות חופשיים, אבל ממה אלוהים? ממה?" שואל מאסטרו ברי סחרוף בשיר 'עבדים', והאדם המציא לעצמו סוגים שונים של 'פרעה', של עבדות מודרנית. שיעבוד חומרי כמו התמכרות לסוכר, קפה, סיגריות, מין, נטפליקס, פייסבוק או חדשות (אני אוהב קפה, הבעיה היא בהתמכרות). שיעבוד רגשי כמו התמכרות לדרמה, לכעס, לעצב, לקנאה, לתחושת שליטה ולרחמים עצמיים. שיעבוד מנטאלי שמתאפיין בחשיבה מקובעת ומצמצמת, סטריאוטיפית, דעות ואמונות מקובעות על עצמינו, על אחרים ועל החיים, על מה זה טוב ומה זה רע, ועל מה ואיך "נכון" לחיות. במקום לתת לתשוקה האמיתית ולשמחה שלנו להוביל את חיינו, אנו מונעים מ'מה יגידו?', מ'איך אני נראה בעיניהם?', 'האם זה יוסיף לי עוקבים באינסטגרם?', ואט-אט אנו הופכים לשבלונה של מישהו אחר שהוא לא אנחנו, ומאבדים את המקוריות והאותנטיות לטובת ביטחון מדומה ותדמית. האדם החופשי הוא אדם אותנטי. חייו משקפים את מי שהוא באמת.
בחיים של כל אחד מאיתנו מגיע רגע בו באמת נמאס לנו לסבול, ומתעורר בנו הרצון להשתחרר מן הכבלים והשלשלאות ולהיות חופשיים. לרוב, אנחנו רגילים להתמקד במה שלא עובד, תוקע או מעכב אותנו ובאיך שזה גורם לנו להרגיש, ואז כשאנחנו מתעסקים ברעיון החופש, אנחנו בכלל מתרכזים בשיעבוד. בגישה כזו, גם אם נשקיע מאמצים כבירים להשתחרר – עדיין מה שימשיך ויגדיר את חיינו יהיה אותו הדבר ממנו אנחנו מנסים להשתחרר. נסו למשל להגיד לעצמכם בלב: "אני חייב להשתחרר מהחרדה שלי". שמתם לב שזו החרדה שמילאה את ההכרה שלכם? אם תחזרו על זה שוב ושוב, אתם תנציחו אותה ולנצח תנסו להשתחרר ממנה.
ההבטחה שמחכה לך לצאת ממצרים ולהפסיק להיות עבדים, זה רק חלק אחד במסע החירות. אם נמשיך להתבאס ולהתלונן על העבדות, ונתעסק יותר מדי ב'פרעה' כזה או אחר אז לבטח נישאר עבדים, כי פרעה מעולם לא היה העניין... המסע לארץ המובטחת הוא העניין! ובמילים אחרות את/ה והלב היפה שלך הוא העניין. החלק השני במסע החירות הוא להתמלא בחזון ובחלום מרגש, ארץ מובטחת. זה שלב שבו עליך להרשות לעצמך להיזכר במי שאת יכולה וחולמת להיות, גם אם הספקת כבר לשכוח. כי בשביל מה בכלל רצינו להיות חופשיים מלכתחילה? מה היה רע לנו במצרים? אחד הדברים החשובים ביותר במסע אל החירות הוא לעסוק בשאלה היצירתית שתלויה רק בך: "מה אעשה עם החופש? למה אקדיש את חיי?" בלי חזון שישמש לנו כמצפן, רוב הסיכויים שנאבד במדבר, או שנשוב על עקבותינו לעבדות הנוחה והמוכרת.
"עשה כמצוות ליבך" זהו המסר העיקרי לקוראי האגדה הסיפור שאינו נגמר.
ואכן, המסע אל החירות חייב לעבור דרך ההקשבה ללב שלך. שאל את עצמך שאלות כמו: "במה ליבי חפץ?", "מי אני כשאני חופשיה?", "מהו רצוני האמיתי?" כי בלי חלימה אין חירות. החזון הוא שנותן לנו את הדלק והכוחות לחולל שינוי. הוא המפתח להאמין שזה בכלל אפשרי וכדאי לצאת לחופשי מארץ עבדים לעבר הארץ שהובטחה, ומי מבטיח אם לא אתה לעצמך? רק אתה יודע מה ההבטחה, כי אתה ההבטחה! אתה בעצמך ומי שתהיה כשתחיה כאדם חופשי. Dare to Dream, Dare to Be.
אז איך יוצאים לחירות? בשתי מילים: בחירה חופשית.
יש להבין שחירות היא מימוש של בחירה חופשית, ויש להתאמן בה בכל רגע מחדש. השעבוד הוא תוצר של העבר, ההבטחה שוכנת בעתיד, אז מהי הדרך שיש לצעוד בה עכשיו? רק לבחור. במסירות ובנחישות צעד צעד בהרפתקאות החיים. לייצר מאמץ מודע להתנהג כמו מי שמרגש אותך להיות. החיים יהיו מרחב האימונים וההתפתחות שלך, כל מה שנשאר לך זה להשתדל ולבחור בהבטחה שלך בכל מאודך בלי ביקורת או קורבנות.
רוצים לתרגל? הנה 3 צעדים להגברת חופש אישי מומלץ לענות בכנות, ברגישות ובלי לשפוט:
1. איפה בחיי אני מזהה שעבוד בהרגלים מקובעים או התמכרות? בגוף ולחומר / ברגשות / בהתנהגות / בחשיבה החופשית והביטוי האותנטי. כדאי לבחור משהו אחד שהגיע הזמן להפסיק.
2. כבן/בת-חורין, מי מרגש אותי להיות? מה מרגש אותי לעשות עם חיי? ומה הצעד הראשון והאפשרי למימוש במסע של אלף צעדים. כדאי לבחור משהו אחד שכדאי להתחיל ולהתאמן עליו בנחישות מבלי לשפוט את עצמך במעידות.
3. איך אני יכול/ה לחיות את חיי באופן שיעזור גם לאחרים להרגיש חופשיים ולחיות את החיים במלואם? כי חיינו כרוכים אלו באלו. עד שלא כולנו חופשיים, אף אחד לא באמת חופשי. כדאי להוציא את הראש מהתחת של עצמנו ולבחור משהו אחד שכולו עוסק בלהיטיב עם מישהו/משהו אחר.
חג חירות שמח!
